רחל שגיא, עמרי פז, יצחק גילת, (עורכים)

אסופת מאמרים הנותנת ביטוי לקשרים המורכבים בין חינוך לפוליטיקה וחברה; היא בוחנת כיצד חינוך יכול לשמש כזירה לדיון בנושאים חברתיים ופוליטיים.
מאמרי הספר מציעים מבט רב-תרבותי על חקר החינוך, לצד התמקדות בזיכרון הקולקטיבי, בעמדות פוליטיות של תלמידים ובדרכים שבהן ניתן לקדם דיאלוג פוליטי בכיתות. הספר פותח בחקר הזיכרון וההוראה בהקשר רב-תרבותי, וממשיך בהבנת האוריינטציה הפוליטית של תלמידי תיכון והשפעתה על עמדותיהם ביחס למורים עם מוגבלויות. כמו כן הוא עוסק בתוכניות הלימוד להיסטוריה בבתי הספר הערביים, ומנתח את הסטיגמות והעמדות ביחס למורים חוצי גבולות בהקשר לאירועים פוליטיים. לצד זאת ישנו דיון בקונפורמיות וביחס התלמידים למדיום החברתי, ודיון בדמוקרטיה בכיתה ובאתגרים בהבאת קול אל תוך הדיאלוג החינוכי. לבסוף, הספר מציע עקרונות להתערבות חינוכית וגישות פדגוגיות אקטיביסטיות, וניתוח של אמון ההורים במערכת החינוך במהלך משברים.

המאמרים הבאים מופיעים בספר:

כהן, א’ (2025). ידע, חשיבה, חוויה: פרקטיקות שמפעילים מורים בכיתה על מנת לדון באופן פורה בסוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת.

קטקו-איילי, ק’ (2025). “אני מורה – אני לא מהפכן פוליטי!” פדגוגיה אקטיביסטית – מתווה ששת העקרונות.

ניר מיכאלי (עורך)
אחת לכמה זמן שב ומתלהט הדיון הציבורי בדבר מקומה הראוי של הפוליטיקה במערכת החינוך: האם, ובאילו גבולות, מותר למורים לבטא את עמדותיהם האישיות בענייני חברה ומדינה? האם נכון לעקר את תכניות הלימוד מתכנים ביקורתיים? עד כמה ערים אנו לרבדים של אינדוקטרינציה המסתתרים בין שורותיהם של ספרי הלימוד התמימים לכאורה? לעומת המבקשים לשמר את בית הספר כשדה ניטרלי ו”נקי” מפוליטיקה, יש הטוענים כי שיח פוליטי פתוח בין מורים לתלמידיהם חיוני לטיפוח חשיבה עצמאית, אמיצה וביקורתית של אזרחים דמוקרטים המגלים עניין מתמיד במציאות שסביבם ומאמינים בכוחם להשפיע עליה.